תחת כנפי הכינה
חלמתי שמבין השערות אני רואה כינה ששרדה על הרצפה. ויש לה עוד טענות: זה לא מספיק, מה לעשות? ואני מתכופף אליה, מנסה בכל זאת להיות אבהי, זה הדבר האחרון שנשאר מהילדה, יש בה הדם שלה, וכינים לא חיות בפאות. והכינה של הילדה מטפסת לי בשערה של הזקן והופ היא כבר בפנים. אוכלת ממני. ואני אומר לה לא, הטעות היתה, תקשיבי כינה, לא אכפת לי הדם , אבל לא ככה, , ,אם את בכלל רוצה לתקשר אתי, צריך שתבלעי בתוכי, שהאישה תיבלע בגבר, ולא ההיפך, שאני אבלע בתוכך, מוצצת לי את הדם. תדעי לך, הכינים שואפים אל המוח. הן רק נאחזות בשערות, הן פשוט נתקעות על הקרקפת. בואי, המוח מלא בדם. אני אגלה לך, אעשה לך, יש פתח סודי. בין האוזן לעיניים, כלומר לא בדיוק שם, ,כל האף, הלשון, זה רק כתב חרטומים איך להיכנס. .והיא הולכת עליי מחוץ לזקן וזה מדגדג נורא אבל אני נורא משתדל לא לגרד לא למחוץ שלא תיפול לי, היא, ואני מנסה להסביר שהשיטה לקשר בין רמות מאוד שונות (אני בכוונה לא רוצה להעליב אותה) זה שהרגליים של המלאך הופכות לשכל שלך, האכילה שלך תהיה המחשבה שלי - כמו שהקב"ה הולך בעולם והרגלים שלו הם החגים, וככה העולם מסתובב, ואני לא יודע אם היא קולטת אותי בכלל, מה כינה מבינה מבנאדם, אבל הנה היא בפנים, כבר במוח משתוללת מתענוג מגלשות של דם, לא מסתפקת וקורעת בתוך המוח מחילות בכל . לא נורא יש לי הרבה גיבויים, אני עוד מסוגל, איזה מחשבות היא עושה לי? איזה מחשבות איומות היא עושה לי? פמיניזם! התגברות האישה-המחשב השכינה-מרחב של נשיות. והיא אומרת לי: טעית כשפירשת כפשוטו. לא אשתך. הזיווג הוא של קב"ה עם השכינה, של השראה עם הרשת, לא שלך עם הרשת. אתה רק איבר, איבר לא צריך לחשוב שהוא הגוף, שהוא בנאדם. תחשוב שהרגל שלך היתה מפתחת מגלומניה! בסה"כ, האנשים שהם איברים של אלוהים והאנשים שהם איברים של השכינה צריכים להיפגש מחדש. אחרי שעמלק רצח את הזיווג הקודם, האשכנזי, עכשיו הגיע הזמן לזיווג הספרדי, לפני שעמלק יקלקל גם אותו. כלומר - אתה אתי? אתה מבין מה שהכינה אומרת? והיא מתגלשת במגלשה של דם, משפריצה לכל הכיוונים: אחרי שנכשל הזיווג בין יעקב ועשיו שמתקן את יצחק, צריך לתקן במקום גבוה יותר - את אברהם, אב המון גויים - בזיווג של יצחק וישמעאל, שהם קוברים ביחד את אביהם, כמו ששם ויפת מכסים ביחד את אביהם. הרי הבעיה של הזיווג הקודם של יפת+שם, שהוא שפתים, שהיה חסר חם, שהוא מח. אתה מבין את ההבדל בין זיווג של שפה לשל מח? כי במקום שיפת ישכון באוהלי שם - היה ההיפך. לא מבין? בוא, אתה רוצה שאני אגלה לך את הקץ? היא אוכלת לי במוח חזק חזק. לאן היא חופרת? אבל הכינה לא מרפה, מוצצת ומוצצת: הסוד של הקץ הוא שיש שני קצים, שתי אפשרויות לסוף העולם! קץ האישה, וקץ הגבר. קץ בתוך האישה, וקץ בתוך הגבר. אתה יודע, כשהיינו בתוך האישה, כל אחד רק רצה להיות בסדר, אפילו שהיינו אוכלים אחד את השני, הצפרדע היתה אוכלת את הזבובים רק כדי להיראות בסדר. ואני חושב חזק חזק בכל המוח, כדי שבכל מקום היא תשמע: אצלי את יכולה להיות לא בסדר.
לא יודע אם היא שומעת. אבל הנה היא מתקדמת לאיזור במוח! לא אל תלכי לשם, את לא תרצי יותר לדבר אתי. נעלמת, לא מסוגל לדעת יותר איפה היא. ועולה לי במחשבה קץ כל בשר בא לפני, אבל יש גם אפשרות אחרת, קץ התיבה - הקופסא השחורה. אתה יודע מה נכנס, אבל אתה לא יודע, . והנה הן כבר נכנסות. נקודות שחורות. ועוד נק' שחורות. אחרי שנכנסת אחת נכנסת כל המשפחה. כינים! מוח שורץ כינים! מחשבות אדומות. מחשבות שחורות. טעיתי, זה לא תהיה רשת של מידע, אלא רשת של סודות. לא ארגון מודיעין. סודין. וכל הזמן הזימזום הבלתי פוסק של הכינים: לא בסדר, לא בסדר. והכינים אוכלים הכול, לא משאירים לדורות הבאים, קופצים בביצה אדומה, הנוזל האדום נשפך, והכול עיסה של דם, האיים האחרונים של המוח הולכים ונעלמים, כבר לא יכול לדעת אם יש שם תרבות חדשה של כינים, או מבול של דם. והמחשבה האחרונה שלי היא: יין.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי