המוציא לחם מן הארץ
חלמתי שאשתי היא הגבר ואני האישה, ואני אומר טוב אולי עכשיו נהיה יותר מאושרים. ואני מכינה לבעלי סנדויץ' ושולחת אותו לישיבה, ואני עוקבת אחריו בעיניים ורואה שהיא פונה פתאום לכיוון ההפוך. מה? הוא לא הולך לישיבה! מתאים לה דווקא עכשיו להרוס הכול. ואני רץ אחריה, התבלבלה לגמרי, הולכת לגן? לאן היא נעלמה. ופתאום יוצא מהחור עכבר שחור בצורה של בעלי, ורוצה לחזור הביתה, ואני צורחת המטאטא, קישטה קישטה מכות על הראש, המגעיל הזה רק לחשוב עליו במיטה, והוא מת. ויש סטודנטים חדשים שבאים לאוניברסיטה, ואני חושב מסכנים הם לא יודעים מה מחכה להם, איזה מזל שלא למדתי באוניברסיטה. וילדים הולכים היום הראשון לגן ואני עוצר ואומר להם אתם עוד לא יודעים עוד איך יתעללו בכם, והם מסתכלים עליי מחייכים, ואני צועק בההה, והם בורחים חוץ מילד אחד שעומד ובוכה. ואני מגיע לישיבה, ומתיישב, וחושב איזה מזל שקוראים לזה ישיבה. אם היו קוראים לזה עמידה. בטח היו קוראים לזה שכיבה, אבל הרב העדיף ישיבה. ואני מדמיין שאני נוטל יידים, ואני מדמיין שאני מברך, ואני מדמיין שאשתי הכינה לי סנדויץ', ואני מדמיין שאני מוציא אותו מהתיק, ואני מתחיל לאכול.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי