החלל שבחלל
חלמתי שאני שליח עלייה. והבעיה שלי זה לא לשכנע יהודים לחזור לארץ, אלא לשכנע אותם לחזור לכדור הארץ. אם יהיה נידחך בקצה השמים… יהודים במאדים, יהודים בקצה היקום שמעכבים את הגאולה. והדגל שלנו הוא ציצית, מארבע זנבות הארץ, ולא מארבע קצוות. כי אין כבר קצה לעולם, רק זנבות. ציצית רשת. ואני מסתובב בחלל לקבץ יהודים אבודים. מי חשב שקצה השמים הוא זנב? כי העולם הופך לרשת, ויש אינספור קשרים שלא מובילים לכלום, לא תתורו, והאדמו"ר אומר שהפתרון הוא לשלב ברשת פתיל תכלת, להפוך את הרשת לציצית. ומי יהיה גדול מספיק ללבוש אותה? והוא נואם לנו בכינוס השליחים לחלל: אתם לא הבנתם את מבנה היקום. העולם הבא הוא החומר האפל של היקום הווירטואלי, וגן עדן הוא העולם הוירטואלי של העולם הוירטואלי. זה ההבדל בין החורים של הרשת, לרשת הסודית שבתוך הרשת העולמית, הרשת שברשת. בין תחיית המתים לחיים של אחרי המוות. ואלה שני הסוגים של התשובה, תשובה מעל הזמן ותשובה מתחת, שתי דרכים שמובילות אחורה בזמן, מה שנקרא זכרון תרועה. ואתם צריכים לבחור את התשובה, זו שמובילה לקץ החיים, או זו שמובילה לקץ הדעת. הראשונה תגיע ליום ראשון של ראש השנה, שהיה יום שישי, בריאת האדם, והשניה ליום השני - בריאת השבת. ואני יוצא לשטח, כלומר לחלל, ואני מבין שהאדמו"ר לא מבין - יש גם יהודים שנתקעו בחור שחור. ואני מבין שהסיכוי היחיד שלי זה שופר שנשמע בחלל. והם כבר יגיעו לבד. ואני מכין את הכוונות לפי דעת האדמו"ר: תקיעה, ואז שבירה, ואז התיקון הוא לא לאחות את השברים, אלא לשבור את השברים, וזה הרחמים, ואם תרסק גם אותם שוב לאבקה - זה שוב תקיעה. רק השבירה של הרחמים היא הגאולה. אבק אדם.
והנה מגיע לכנס השואב, אדון חולי-ארץ, שהופך את הארץ לחלל, וכולם בורחים. כי הוא תוקע בשופר הפוך, לתוך עצמו, ושואב את כל היהודים בלי לצאת מהבית. וכולם נאחזים בקירות ובנשים שלהם לא לעוף, ואני שמח שאשתי כ"כ גדולה. אבל האדמו"ר בעצמו נעלם. ואדון חולי-ארץ אומר: הסתיימה עבודת הבירורים, וגם לא צריך יותר אור לצחצח את הכפתורים, הגיע הזמן ללחוץ על הכפתורים! נשארו ניצוצות רק בחלל החיצון, בסוד צאת הכוכבים. והוא מסביר אפילו למפגרים: נגמרה עבודת הבירורים החלה עבודת החידושים, עד כדי כך שכל בוקר יש חדשות בתורה. והוא מרגיע את החכמים: רק שצריך עדיין לקיים מצוות כדי שלא נחזור חלילה לעבודת הבירורים, שנהרוס מה שנבנה, אבל העיקר זה החידושים. עבודה חדשה של ימות המשיח. והוא מזמין את רופא הכדורים שיתקן את כדור הארץ. והרופא אומר שחייבים ניתוח דחוף מתחת לארץ, ואדון חולי שוכב על המיטה. והרופא אומר שמכיוון שהמחלה רוחנית, אז אחרי ההרדמה הניתוח יהיה בחלום. והראש של אדון חולי-ארץ מלא בסודות הכי מסווגים, ואין אף רופא שמוסמך להיכנס בפנים, אז מתחילים לשאוב את המוח החוצה דרך האף. ואשתו מייללת בחוץ מה הוא יעשה בלי ראש, איפה נשים את הכובע, ואומרים לה עם כל אחד אחר היית דואגת, אבל זה חולי-ארץ, הוא יסתדר. הוא נולד חולה. ומתחילה לצאת דליפה סודית מהאף, והרופא קורא ומייד סוגר את הראש, אוטם את האף, ואומר עדיף שימות לנו. כי כתוב שם, שהיה צריך לבוא משיח טכנולוגי - ואז המודרניות החרדית היתה מחשיכה את הנאורות, והיו מדברים על חשכת ימי המודרנה, והרשת היתה נולדת בישיבה ולא באקדמיה. כן, היה צריך להיות יהודי שהיה מביא את תורת היחסות עוד במאה ה-19, אם היה מעיין במשוואות החשמל כמו שעיינו בגלגלים, ואז מלחמת העולם הראשונה היתה מלחמה אטומית. מלחמת גוג ומגוג. ככה העולם היה מתוכנן להיות. זו היתה התוכנית. בלי שואה.
← הוצאה לחושך
חלום אקראי